חלון – סגר – 1 לפעמים מקבלים השראה מהחיים. לפעמים מאומנות. נתקלתי בסדרת האיורים המקסימים האלה של franzi paetzold. היא קראה להם ‘אנשים זעירים בבית’ אני הכתרתי אותם בשם ‘חלונות סגר’. הצצתי בכל חלון וכתבתי סיפור קצר שהאיור סיפר לי. מקווה שתהנו 🙂 — בינואר 2020 הם סגרו הופעה ראשונה, ב’קסטה’. אחלה מקום. מרכז העיר. התרגשות – וואו. שניהם היו בעננים. אבי אמר כל הזמן: “נכון אמרתי לך שזה יקרה בסוף? שבסוף זה יקרה? נכון שאמרתי?!” מרוב התלהבות הוא שמעה אותו אומר את זה אפילו סתם, לאוויר, כשהיא לא הייתה בחדר בכלל. שלי חיבקה אותו חזק ולא אמרה כלום. היא, כשהיא מתרגשת, נגמרות לה המילים. זה מה שהכשיל אותה באודישנים של אקס פקטור, כוכב נולד ו-איך קראו לתוכנית השלישית? שכחה. כשביקשו שתספר על עצמה ומה ‘מייחד’ אותה בין המתמודדים שסך הכל כולם שרים יפה, הגרון שלה, שעד לפני רגע היה פתוח ועגול – נהיה נקודה מכווצת. אם הייתה מצליחה להוציא משהו חוץ מנענוע נבוך בראש, הייתה שואלת למה זה לא מספיק לשיר יפה. למה זה לא מספיק שהשירה זה החיים שלה, הנשמה שלה. שכשהיא שרה היא לא חושבת על איך הג’ינסים שקנתה רק לפני חודשיים, לוחצים לה במותן ככה שהיא לא יכולה לנשום. על איך אחותה עם השני קטנים-צפופים שלה ועם הבעל שלא מצליח למצוא עבודה כבר שמונה חודשים חזרו לגור בבית שאן עם ההורים. על איך אמא שלה שוב חזר לה הלחץ דם למרות שבכל שיחה היא רק אומרת שהכל בסדר ברוך השם. כשהיא שרה, כל זה אין אותו. רק המוסיקה עוברת בה, כאילו היא צינור שבמקום מים זורם בו יופי. זה מה שחיבר אותה כל כך חזק לאבי כשנפגשו בהופעה של איה כורם בתל אביב, לפני שנתיים. היא קלטה את המבט שלו ממרחק של שתי שורות והתעלמה. הוא לא היה בסגנון הרגיל שלה והיא שנאה שמתחילים איתה בהופעות. היא באה להקשיב, לא לקשקש. אבל כשהבסיסט המזוקן התחיל לפרוט את האקורדים הראשונים, הבחור הקירח שלא היה בסגנון שלה התמקד במאה אחוז בבמה. העיניים שלו זהרו והכתפים עלו וירדו באנחת סיפוק שלא שמעה, רק הרגישה. כאילו מחבר ביניהם חוט מתוח שעד אותו רגע לא ידעה על קיומו. הם עברו לגור יחד תוך פחות מחודש. שבועיים אחרי זה, אבי הביא גור חתולים זנוח הביתה. דרך הפרווה הלבנה הרטובה ראו את הגוון הוורוד של הגוף שלו. אבי החזיק אותו כמו פנינה בין כפות הידיים הגדולות שלו. “זה רק להלילה. לא יכולתי לסבול את היללות שלו.” אמר בהתנצלות עין כחולה הציצה אליה מהרווח שבין כפות הידיים. הגור השמיע יללה מורטת לב ושלי ידעה שעכשיו היא תקועה עם שניהם לנצח. אפילו יותר משידעה כשאבי ניגן לה בסקסופון את ‘רק אהבה’ והיא הצטרפה אליו ושרה יחד איתו והעיניים שלו הבריקו אליה בהערצה. כשסיימה אמר לה: “איזה יופי את. בואי ננסה לעשות הופעה איפשהו. יהיה כיף.” והם ניסו וניסו וניסו. ולקח שנה וחצי והנה, בינואר סגרו הופעה ראשונה – שעה של קרן פלס, איה כורם, קצת עומר מושקוביץ ושני פלג ולסיום שני שירים שכתבו יחד. ואז סגר. ועוד סגר. ועוד. היא יודעת שיש צרות הרבה יותר גדולות. שבושה בכלל לדבר על מה שמציק לה. הרי היא ממשיכה לעבוד מזכירה רפואית במאוחדת רמת שרת. ואבי ממשיך להיות מתקין ב’הוט’. הכוכבים הכי גדולים לא מצליחים להתפרנס עכשיו, והם שניהם והחתול דווקא בסדר. אבל ההופעה שהתבטלה השאירה שריטה שלא נרפאת. כל פעם נדמה לה שתיכף חוזרים לשיגרה וכל פעם בום לפרצוף: הטיסות, ההפגנות, התלמודי תורה. כמות הנדבקים בשמים, היא הרי רואה את המספרים במרפאה. החלום שלהם נתקע על קו הזינוק, ברגע לפני. ומי בכלל אומר שתהיה עוד הזדמנות. למי בכלל יהיה ראש למוסיקה אחרי שכל הבלגן הזה יגמר. אבל אבי תמיד אופטימי. הוא אומר שאיך שזה יגמר – אנשים ירוצו להופעות. “ירוצו אני אומר לך!” הנפש של כולם צמאה לצאת מהמטחנה של עבודה-בית-עבודה-בית הוא אומר לה ומחבק אותה. היא עושה את עצמה מאמינה ומנסה ללכת לאיבוד בתוך החיבוק שלו. לפחות יש לה עם מי להתחבק בבלגן הזה, אפילו שהיא לא יודעת אם אי פעם תחזור המוסיקה.

#מאיה_מספרת #מאיה_מכניסה_שבת #חלונות_בסגר