כשהתחלתי לכתוב את "חנינה", חשבתי שאני צריכה לשבת מול המחשב ופשוט… לכתוב.
כאילו שהמילים אמורות לזרום ככה סתם.
הרי יש לי סיפור שבוער בי, אז למה שלא יזרום?

כשגיליתי שזה לא בדיוק עובד לי, הלכתי לחפש כלים.
צפיתי בקורסים, השתתפתי בסדנאות, האזנתי לפודקאסטים על כתיבה. וכל כלי או טכניקה שהדהדו לי כרלוונטיים לגבי – ניסיתי ליישם עם הספר שלי.
שבע שנים של כתיבה, היתקעות, החלצות, המשך וחוזר חלילה, עד הסוף המיוחל, לימדו אותי שאפשר לפתור בעיות בעלילה, אפשר לצאת מפלונטרים, אפשר לפתור את הרגע האיום שבו הסיפור גורם לך לאבד את ההכרה מרוב שעמום (וזה כשאת כתבת אותו!).

מתוך כל ההתנסויות האלה, ובזכות הרקע שלי כאנימטורית והחיבור הטבעי לחשיבה ויזואלית, פיתחתי דרכים משלי להתמודד עם אתגרי הכתיבה. בניתי מערכת של כלים שמאפשרת לבנות עלילה סוחפת וקוהרנטית, בלי להיכנע לשטנצים ונוסחאות, ובלי לאבד את הקול הייחודי שלך.

והתוצאות מדברות בעד עצמן:
"חנינה" בהוצאת כנרת-זמורה-דביר, זכה בתמיכת קרן רבינוביץ' הגיע לארבע מהדורות תוך שמונה חודשים והפך לאחד מספרי הביכורים המדוברים של השנה. (למטה אפשר לקרוא חלק מהדברים שאמרו אודותיו)

עכשיו, בסדנה הזו, אני רוצה לחלוק איתך את ארגז הכלים המלא הזה. כי אם יש משהו שלמדתי בדרך, זה שלפעמים צריך מישהו שיראה לך איפה הברז – ואיך לפתוח אותו.