ביקורות על "חנינה" - מסע מרגש בין קוראים וביקורות
כשהספר "חנינה" יצא לאור, הפחד הכי גדול שלי היה השקט. שיהיה כמו אבן שנופלת למים ונעלמת, בלי להשאיר אדוות. כל סופר ביכורים מכיר את החשש הזה – שהספר פשוט יתמזג עם אלפי הספרים האחרים על המדף, ואף אחד לא ישים לב שהוא בכלל קיים.
אבל לשמחתי העצומה, כבר בשבוע הראשון התחילו להגיע ההודעות – מוכרת בחנות ספרים שלחה הודעה נרגשת באמצע הלילה, סוהרת לשעבר כתבה על הדיוק המפתיע בתיאורי הכלא, ועובדת ממחלקת חנינות במשרד המשפטים הייתה משוכנעת שמדובר בסיפור אמיתי כי הוא היה כל כך דומה למקרים שנתקלה בהם בעבודתה.
תוך פחות משנה, "חנינה" הגיע לארבע מהדורות, מכר אלפי עותקים בפורמט דיגיטלי ומודפס, וזכה למעל 250 ביקורות נלהבות באתר 'עברית'. הגיעו סקירות מעמיקות בעיתונות הארצית, דיונים סוערים בקבוצות קריאה (ששש… אל תגלו שאני עוקבת אחריהם בסתר!), והכי מרגש – עשרות הודעות אישיות מקוראים שהספר נגע בליבם.
ריכזתי כאן את כל הקולות האלה, מהרשמיים ועד האישיים ביותר. את הביקורות המעמיקות שחשפו בפני דברים שלא ידעתי שכתבתי, את הדיונים הספונטניים על הדמויות שהפכו לאמיתיות כל כך עבור הקוראים, ואת ההודעות המרגשות שמזכירות לי בכל פעם מחדש למה בכלל התחלתי לכתוב.
סקירות בתקשורת
כשהביקורת הראשונה יצאה, ישבתי וכססתי ציפורניים. הייתי בטוחה שיגלו שאני סתם מתחזה. אבל אז המבקרים כתבו על "רומן ביכורים רגיש ומרתק", על "דמויות מורכבות ואמינות", ועל "כתיבה מדויקת שמצליחה לגעת בנפש". פתאום הבנתי שאולי, רק אולי, הצלחתי להעביר את מה שרציתי לומר.
"ספר מלא חמלה וחסד... הדמויות מלאות, מורכבות ואמינות. וקסלר היא מספרת מחוננת שהצליחה לכתוב ספר מורכב ומלא פרטים שנקרא בנשימה עצורה." (תמר מאיר)
"הספר לופת מתחילתו ועד סופו, עם דמויות וסיטואציות אמינות שניכר שעומד מאחוריהן תחקיר מקיף. התוצאה הסופית היא ללא ספק הישג מרשים." (איל חיות-מן)
חוזקו של הספר הוא בסגנונו הכובש. הקוראים נכנסים לחייהם ולזוגיותם של שירה ואייל וקשה לעוזבם. שניהם אינם צדיקים טהורים ולא שיות תמימות, אך הם דמויות אמינות שקל להזדהות איתן." (ד"ר אברהם טננבוים)
סקירות מהרשת
"חנינה" הוא לא סתם עוד ספר על כלא. זהו סיפור מרתק על אישה נורמטיבית שנקלעת למציאות בלתי אפשרית, ועל בעלה שנשאר לגדל את בנותיהם לבד. וקסלר מגוללת את הסיפור בשני קולות - של שירה בכלא ושל אייל בחוץ - ובונה עולם עשיר ומפורט של כלא נשים ישראלי, עם דמויות מכל המגזרים והעדות. קראתי את הספר ביומיים, וגם כשהנחתי אותו, הדמויות המשיכו ללוות אותי. בכל פעם הייתי צריכה להזכיר לעצמי שזה רק ספר, לא סיפור אמיתי, ולא אנשים אמיתיים.
"אם הייתה אליפות עולם בהכלת מורכבות אנושית, 'חנינה' היה זוכה בזהב. וקסלר בונה את הדמויות שלה דרך הקשרים שלהן - אנשים שאנחנו פוגשים או עשויים לפגוש כל יום, שבבת אחת נכפתה עליהם מציאות מהסוג שקוראים עליה בעיתונים. זהו ספר שיגרום לך להגיד 'רק עוד עמוד אחד' עד שתמצאי את עצמך מסיימת אותו לפנות בוקר."
""חנינה הוא בדיוק כמו מגנט שנדבק ליד ולא מניח לך להפסיק לקרוא. וקסלר מספרת בכתיבה משובחת על משפחה שחייה התנפצו לרסיסים, ומכורח הנסיבות למדה להלך בזהירות בין השברים. היא מראה עד כמה עדין החוט המפריד בין החיים הנורמטיביים לעולם הפשע, ועושה זאת בכתיבה כל כך בשלה ומדויקת, שקשה להאמין שמדובר בספר ביכורים.".
"לקחתי את 'חנינה' איתי בכל אשר אלך, בשכבי ובקומי. שתיתי אותו בלגימות קטנות כדי שלא יסתיים. וקסלר מצליחה ליצור שני עולמות מובחנים - הכאוס של שירה בכלא הנשים והמציאות הבלתי אפשרית של אייל בבית - ומשזרת בהם את כוחן של קהילות נשיות בחברה הישראלית. הרגשתי כמו בסדרה ממש טובה - נכנסתי לשני העולמות כאילו אני נמצאת שם איתם."
דיונים סודיים והודעות בפרטי
מציצה בחור המנעול של הרשת
אודה ולא אבוש – אני מחפשת כמעט כל יום את 'חנינה' בפייסבוק. יש לי גם התראות גוגל, ואני עוקבת אחרי כל אזכור כמו בלשית חובבת. לא, אני לא מתביישת בזה בכלל – אם לא אחפש את עצמי, מי יחפש? 😉
והאמת? זה אחד הדברים הכי מרגשים בלהיות סופרת – לגלות שיחות ספונטניות על הספר שלך בקבוצות קריאה ופורומים. אנשים שלא מכירים אותי בכלל מדברים על שירה ואייל כאילו הם חברי נפש, מתווכחים על ההחלטות שלהם בלהט, מגלים בסיפור דברים שאפילו אני לא חשבתי עליהם.
אני אוספת את הרגעים האלה בחשאי (טוב, עכשיו כבר לא כל כך בחשאי…) ומביאה לכם כאן כמה מהם. בלי שמות כמובן, רק את המילים שמספרות איך הסיפור נגע בחייהם של אנשים אחרים.
הודעות שנוגעות בלב - דברים שכותבים בפרטי
מכל התגובות שקיבלתי על הספר, ההודעות האישיות ריגשו אותי במיוחד. לפעמים הן הגיעו באמצע הלילה ("אני כותבת עכשיו, אפילו שהשעה היא אחת וחצי בלילה…"), לפעמים תוך כדי קריאה ("עצרתי לדקה לכתוב לך"), ולפעמים אחרי שהדהדו כמה ימים בלב. סוהרת לשעבר כתבה לי על הדיוק בתיאורים, עובדת ממחלקת חנינות שיתפה בסיפורים מהשטח, ואמהות רבות כתבו על הזדהות עמוקה עם שירה. הנה כמה מההודעות שהן בעצם תגמול כל כך מספק על השנים הרבות והבודדות של כתיבת הספר:
מה אומרים על 'חנינה' באתרי הספרים
אני עדיין זוכרת את רעד הידיים כשנכנסתי בפעם הראשונה ל'עברית' – הפלטפורמה הגדולה בארץ לספרים דיגיטליים וקוליים – לחפש אם כבר יש ביקורת אחת. היום כשיש שם מעל 250 ביקורות ודירוגים (אמיתיים לגמרי! אי אפשר לדרג בלי לרכוש), אני עדיין מתרגשת בכל פעם מחדש.
מאז הצטרפו גם ביקורות נפלאות בסטימצקי דיגיטל וב-Goodreads, וביחד נוצרה מקהלה מרגשת של קולות קוראים. רבות מהביקורות הן מעמיקות ומפתיעות – קוראים וקוראות חשפו בפניי זוויות שלא חשבתי עליהן כשכתבתי, מצאו בספר משמעויות חדשות, ראו דברים שאפילו אני לא ידעתי שהם שם. כאילו הספר ממשיך לגדול דרך העיניים שלהם.
הנה כמה מהתגובות שנגעו בי במיוחד:
עברית-ספרים דיגיטליים
סטימצקי-דיגיטל
רוצה עוד מהעולם של חנינה?
קראת את כל הביקורות והתגובות, ועכשיו בא לך עוד קצת מהעולם של 'חנינה'? אני מזמינה אותך לקרוא את 'חמלה' – סיפור קצר ובלעדי על סגן גונדר גלית אמסלם, מפקדת הכלא האכפתית והקשוחה, שמגלה שלפעמים העבר רודף אחריך גם בחניון החשוך של הכלא…
"קול הנפץ החד של הזכוכית הנחית את גלית אמסלם בכאן ובעכשיו, ביעילות של דלי מי קרח.”
סגן גונדר גלית אמסלם, מפקדת הכלא הקשוחה אך האכפתית מ"חנינה", סך הכל רוצה להגיע הביתה כמה שיותר מהר, בסופו של יום עבודה ארוך ומורכב בכלא הנשים. אבל בחניון החשוך והריק, מחכה לה אסירה לשעבר עם הפתעה לא נעימה בכלל.
לקריאת המשך הסיפור –
